מתוצאות הדוח החמור שפרסם משרד החינוך עולה כי בשנת 2008 רק 44.4% מכלל האוכלוסייה בישראל היו זכאים לתעודת בגרות. אמנם התוצאות המביכות מעוררות תהייה לגבי תפקודה ויעילותה של מערכת החינוך, אך האם חינוך כשלעצמו יכול להימדד לפי הציונים וההישגים?
הרי העובדה שאחד מכל עשרה בני נוער משתמש בסמים מטרידה יותר מאחוזי הזכאים לתעודת בגרות. גם מקרי האלימות שהולכים ומתרבים בקרב הנוער מטרידים מאוד. אז לפני שאנחנו מתחילים להתווכח לגבי הסיבות שהובילו לכישלון בבגרויות, ומה עלינו לשנות, כדאי שנשאל את עצמנו לשם מה אנחנו שולחים את ילדינו לבית הספר, ומהו חינוך אמיתי.
"חינוך הוא מה שנשאר במקרה והאדם שוכח את כל מה שלמד בבית הספר". (אלברט איינשטיין)
איך שלא יציגו את זה ומה שלא יספרו לכם, בתי הספר אינם עוסקים בחינוך. הם מקנים לילד כלים שבעזרתם הוא יוכל להמשיך וללמוד באוניברסיטה, וגורמים לו לשנן כמויות בלתי נדלות של חומר, אבל חינוך לא תמצאו שם.
מהות החינוך היא ללמד את הילד איך להפוך לאדם שמסוגל להתמודד עם החיים ולהצליח בהם. אם כן, לא פלא שהילדים "לא מתחברים" למה שהם לומדים בבית הספר. כמו כל דור, הם הרבה יותר מפותחים מהדור הקודם. לעומתנו, הם כבר חיים ונושמים את העולם הגלובלי, ואנחנו? אנחנו מנסים לכפות עליהם את מה שהיה טוב בשבילנו.
האתגר האמיתי של מערכת החינוך לא צריך להיות "פיטום הילדים בידע", אלא הדרכה כיצד לרכוש את הכישורים החברתיים שיעזרו להם להתגבר על הניכור, החשד וחוסר האמון שממלאים היום את החברה האנושית. כדי לספק לילדים כרטיס כניסה לחיים בעולם הגלובלי, עלינו ללמד אותם מה הופך את המציאות שלנו למה שהיא, ומה הם יכולים לעשות כדי לשנות אותה.
כבר מילדות עלינו להראות להם (וגם להתנהג בהתאם) כיצד יחסים של התחשבות הדדית יהפכו את החיים שלהם ושלנו להרבה יותר טובים. בדיוק כמו שיחסי האיזון והאהבה ההדדית ששוררים בטבע יוצרים הרמוניה ומאפשרים את קיום החיים.
זה לא אומר שעלינו להפסיק להנחיל להם ידע, אלא שהשיעורים צריכים להפוך לחלק מתוכנית שלמה, שמטרתה לסייע להם להבין איך הם יכולים להשתמש בידע הזה לטובתם, אחרי שהם עוזבים את הכיתה. כך למשל, כדי להפוך מקצוע כמו ביולוגיה לרלוונטי, אפשר להסביר בו על קשרי התלות ההדדית בין התאים בגוף או בכל מערכת הטבע, ולהשליך מכך על מה שקורה היום בחברה האנושית. כמו כן, חשוב להקדיש זמן לעיסוק באדם עצמו - ברצונות, במחשבות ובדחפים שמתעוררים בילד, ולענות על שאלות כמו "למה בכלל אני צריך ללכת לבית הספר? מה זה תורם לי?".
רק אם נעניק לתלמידים כלים משמעותיים לחיים, הם יעריכו את המוסד שנקרא "בית הספר" וישנו את הגישה שלהם כלפיו וכלפי המורים. כך, התסכול שנובע מהאטימות ומחוסר הרלוונטיות של המערכת לחייהם, יתחלף בהבנה שהם מרוויחים מהדברים שמנסים ללמד אותם.
חינוך מתחיל בבית
עם כל הכבוד לבית הספר, החינוך מתחיל מהבית ומדוגמה אישית. אז הנה כמה דברים שכולנו יכולים לעשות עוד היום, כדי לשפר את פני החברה:
כשילדיכם חוזרים מבית הספר, דברו איתם על מה שהם למדו. תשאלו אותם איך הם רואים את כל מה שהם למדו מתממש בחברה שלהם, ובעיקר תחזקו אותם בכל פעם שאתם שומעים שהם עשו פעולה לטובת החברה. אין מילים לתאר את המשקל של חיזוקים כאלה על התפתחות הילדים.
הילד מבלה את רוב זמנו מול מסך המחשב או הטלוויזיה. במובן רב, התוכן שמשודר ומועבר דרך ערוצי התקשורת הללו, מעצב את ההתנהגות של הילדים שלנו. אנחנו כהורים חייבים לדרוש ולפעול לשינוי התכנים שמועברים לילדים שלנו באמצעי התקשורת. תאמינו או לא, התאגדות והתנגדות חברתית גדולה מספיק יכולה לחולל פלאים.
אנחנו יכולים לדבר בלי הפסקה עם הילדים על הצורך להיות טובים ונחמדים, אבל הם ימשיכו להרגיש שאלו מילים ריקות אם לא ניתן להם דוגמה אישית. אנחנו חייבים לשנות את היחס שלנו אחד לשני, אם לא לטובתנו, אז לפחות לטובת הילדים, כי הם סופגים הכל מאיתנו.
הילדים האלה הם העתיד, בעוד כמה שנים הם יהיו המחנכים של הדור הבא. אם נעניק לילדינו חינוך נכון, נבטיח גם את עתידם של הדורות הבאים. אז נתחיל?
הרי העובדה שאחד מכל עשרה בני נוער משתמש בסמים מטרידה יותר מאחוזי הזכאים לתעודת בגרות. גם מקרי האלימות שהולכים ומתרבים בקרב הנוער מטרידים מאוד. אז לפני שאנחנו מתחילים להתווכח לגבי הסיבות שהובילו לכישלון בבגרויות, ומה עלינו לשנות, כדאי שנשאל את עצמנו לשם מה אנחנו שולחים את ילדינו לבית הספר, ומהו חינוך אמיתי.
"חינוך הוא מה שנשאר במקרה והאדם שוכח את כל מה שלמד בבית הספר". (אלברט איינשטיין)
איך שלא יציגו את זה ומה שלא יספרו לכם, בתי הספר אינם עוסקים בחינוך. הם מקנים לילד כלים שבעזרתם הוא יוכל להמשיך וללמוד באוניברסיטה, וגורמים לו לשנן כמויות בלתי נדלות של חומר, אבל חינוך לא תמצאו שם.
מהות החינוך היא ללמד את הילד איך להפוך לאדם שמסוגל להתמודד עם החיים ולהצליח בהם. אם כן, לא פלא שהילדים "לא מתחברים" למה שהם לומדים בבית הספר. כמו כל דור, הם הרבה יותר מפותחים מהדור הקודם. לעומתנו, הם כבר חיים ונושמים את העולם הגלובלי, ואנחנו? אנחנו מנסים לכפות עליהם את מה שהיה טוב בשבילנו.
האתגר האמיתי של מערכת החינוך לא צריך להיות "פיטום הילדים בידע", אלא הדרכה כיצד לרכוש את הכישורים החברתיים שיעזרו להם להתגבר על הניכור, החשד וחוסר האמון שממלאים היום את החברה האנושית. כדי לספק לילדים כרטיס כניסה לחיים בעולם הגלובלי, עלינו ללמד אותם מה הופך את המציאות שלנו למה שהיא, ומה הם יכולים לעשות כדי לשנות אותה.
כבר מילדות עלינו להראות להם (וגם להתנהג בהתאם) כיצד יחסים של התחשבות הדדית יהפכו את החיים שלהם ושלנו להרבה יותר טובים. בדיוק כמו שיחסי האיזון והאהבה ההדדית ששוררים בטבע יוצרים הרמוניה ומאפשרים את קיום החיים.
זה לא אומר שעלינו להפסיק להנחיל להם ידע, אלא שהשיעורים צריכים להפוך לחלק מתוכנית שלמה, שמטרתה לסייע להם להבין איך הם יכולים להשתמש בידע הזה לטובתם, אחרי שהם עוזבים את הכיתה. כך למשל, כדי להפוך מקצוע כמו ביולוגיה לרלוונטי, אפשר להסביר בו על קשרי התלות ההדדית בין התאים בגוף או בכל מערכת הטבע, ולהשליך מכך על מה שקורה היום בחברה האנושית. כמו כן, חשוב להקדיש זמן לעיסוק באדם עצמו - ברצונות, במחשבות ובדחפים שמתעוררים בילד, ולענות על שאלות כמו "למה בכלל אני צריך ללכת לבית הספר? מה זה תורם לי?".
רק אם נעניק לתלמידים כלים משמעותיים לחיים, הם יעריכו את המוסד שנקרא "בית הספר" וישנו את הגישה שלהם כלפיו וכלפי המורים. כך, התסכול שנובע מהאטימות ומחוסר הרלוונטיות של המערכת לחייהם, יתחלף בהבנה שהם מרוויחים מהדברים שמנסים ללמד אותם.
חינוך מתחיל בבית
עם כל הכבוד לבית הספר, החינוך מתחיל מהבית ומדוגמה אישית. אז הנה כמה דברים שכולנו יכולים לעשות עוד היום, כדי לשפר את פני החברה:
כשילדיכם חוזרים מבית הספר, דברו איתם על מה שהם למדו. תשאלו אותם איך הם רואים את כל מה שהם למדו מתממש בחברה שלהם, ובעיקר תחזקו אותם בכל פעם שאתם שומעים שהם עשו פעולה לטובת החברה. אין מילים לתאר את המשקל של חיזוקים כאלה על התפתחות הילדים.
הילד מבלה את רוב זמנו מול מסך המחשב או הטלוויזיה. במובן רב, התוכן שמשודר ומועבר דרך ערוצי התקשורת הללו, מעצב את ההתנהגות של הילדים שלנו. אנחנו כהורים חייבים לדרוש ולפעול לשינוי התכנים שמועברים לילדים שלנו באמצעי התקשורת. תאמינו או לא, התאגדות והתנגדות חברתית גדולה מספיק יכולה לחולל פלאים.
אנחנו יכולים לדבר בלי הפסקה עם הילדים על הצורך להיות טובים ונחמדים, אבל הם ימשיכו להרגיש שאלו מילים ריקות אם לא ניתן להם דוגמה אישית. אנחנו חייבים לשנות את היחס שלנו אחד לשני, אם לא לטובתנו, אז לפחות לטובת הילדים, כי הם סופגים הכל מאיתנו.
הילדים האלה הם העתיד, בעוד כמה שנים הם יהיו המחנכים של הדור הבא. אם נעניק לילדינו חינוך נכון, נבטיח גם את עתידם של הדורות הבאים. אז נתחיל?
